הסוד של חמאס: כשאהבת המוות חזקה מפחד המוות

ב- 27 באוגוסט 2014 ערך חמאס עצרת המונים גדולה על מנת לחגוג את הניצחון במערכה שזכתה בישראל לשם "צוק איתן". זאת על אף אלפי הפלסטינים ההרוגים, עשרות אלפי הפצועים ומאות אלפי העזתים שאיבדו את ביתם.

בנאום הניצחון המרכזי שנשא אסמאעיל הניה, אז מנהיג חמאס ברצועת עזה, הוא הבטיח לקהל שומעיו שהם בדרך לשחרור ירושלים ושחרור "בתיהם שנגזלו ב- 48'". הניה חשף בפני שומעיו את סוד כוחה האסטרטגי של חמאס: "אנחנו אוהבים את המוות כמו שאויבינו אוהבים את החיים". זו הדרך של חמאס גם לניצחון במערכה הזו.

הימים ימים קשים - הצפון בוער, טובי בנינו נופלים בקרבות בעזה, גורלם של החטופים לוט בערפל והמגעים להפסקת אש ושחרור החטופים נכשלים פעם אחר פעם. על מנת להבין מדוע לא נחתמת עסקה לשחרור חטופים והפסקת אש מול חמאס, יש להבין בעיניי קודם כל מהם יעדי המלחמה והתוכנית האסטרטגית של מנהיגי חמאס.

אז מהו ניצחון עבור חמאס במלחמה הזו? קודם כל ומעל לכל להישאר הריבון ברצועת עזה, באופן שיאפשר לארגון הטרור לשקם מחדש את מערכיו הצבאיים והשלטוניים, כך שיוכל להתחיל להכין את המתקפה הבאה בדרך ל"מערכת השחרור הגדולה" והשמדת ישראל.

מה דרוש לחמאס? זמן ממושך של שקט וחסינות מתקיפות ישראליות, לצד זרימה בלתי מוגבלת של כסף ומשאבים על מנת שיוכלו להכין את "ה- 7 באוקטובר הבא". גם המתקפה של ה- 7 באוקטובר יצאה לפועל לאחר תכנון שנמשך כעשר שנים, ובהתאם לחזון האסטרטגי של הארגון להשמדת ישראל. אז איך למרות הפערים העצומים בכח האש והעליונות הצבאית המשמעותית של צה"ל בשדה הקרב, הנהגת חמאס העזה לתקוף ככה את ישראל? ומדוע מנהיגי חמאס אינם נכנעים?

התשובה היא שבעיני הנהגת חמאס העוצמה האסטרטגית שלה טמונה בטיפוח אהבת המוות בקרב אנשיה, והחולשה האסטרטגית של ישראל והמערב טמונה באהבת החיים וקידוש החיים. חשוב להבין את הנקודה הזו, כי החברה הישראלית כולה, מהאזרחים ועד המנהיגים, סובלת כאן לדעתי מעיוורון תרבותי עמוק ומושרש שמקשה עלינו לנצח במלחמה הזו. מנהיגי חמאס יודעים היטב שהם לא יכולים לנצח את צה"ל בשדה הקרב, לכן הם נלחמים כנגדנו בשדה קרב אחר לחלוטין שהוא זירת התודעה.

מנהיגי חמאס מבינים היטב שהפעלת כוח האש העצום של צה"ל מותנית לחלוטין בלגיטימציה הציבורית בישראל והמדינית במערב. האסטרטגיה של חמאס במלחמה נשענת על 3 רגליים עיקריות שכולן נועדו להשיג יעדים תודעתיים ולא יעדים בשדה הקרב:

● הימנעות מלחימה ישירה בקנה מידה נרחב כנגד כוחות צה"ל באופן שמאפשר להם לשמר לטווח רחוק כמה שיותר מאנשיהם כשירים להשתלטות מחדש על הרצועה לאחר נסיגת צה"ל, כמובן תוך גביית מחיר דמים כואב מחיילי צה"ל באמצעות פעולות גרילה בקנה מידה קטן.

● שימוש ב"קלף החטופים" על מנת ללחוץ על דעת הקהל בישראל ולעורר מחאות עממיות, אשר יאלצו את ישראל לעצור את המלחמה תמורת שחרור החטופים.

● הכנסת האזרחים העזתיים לקו האש כך שישראל תהרוג כמה שיותר אזרחים, ולאחר מכן הפצת הנראטיב על "רצח עם" בכלי התקשורת המערביים. זאת על מנת ללחוץ על מנהיגי המערב לאלץ את ישראל לעצור את המלחמה.

הנהגת חמאס מאמינה כי במוקדם או במאוחר תצליח באמצעים אלו לאלץ את ישראל להפסיק את המלחמה ולאפשר לחמאס לשוב לשלוט בעזה. על זה עומדת המחלוקת העמוקה שמונעת הגעה לעסקה - ישראל מתעקשת לא להתחייב להפסקה מוחלטת של המלחמה אלא מוכנה להסכים רק להפסקת אש זמנית, זאת על מנת לא לוותר על היעד של מיטוט חמאס.

בו זמנית אנחנו מנסים ללחוץ על חמאס באמצעים צבאיים להתגמש לגבי שחרור החטופים. אך צריך להגיד ביושר שהמדיניות הישראלית נוחלת כישלון מוחלט. חמאס לא זז בדרישותיו לעסקה כמעט לחלוטין מאז ה- 8.10 ועד היום, בעוד שישראל מסכימה לויתור אחר ויתור. הסיבה בעיניי היא פשוטה - אי אפשר להרתיע באמצעים של העולם הזה פנאטים פונדמנטליסטיים שחושבים על העולם הבא. במילים פשוטות יותר - אי אפשר לאיים במוות על אנשים שמשתוקקים למות.