הבחירה בחיים תנצח | לקחים משנת מלחמה

הטעות הקשה שלנו בשנה האחרונה הייתה שלא הצלחנו להבין עד כמה הם מוכנים למות, הטעות הגורלית שלהם היא שהם עדיין לא מצליחים להבין כמה אנחנו מוכנים להקריב בשביל לחיות. עברה על כולנו שנה קשה - השנה הקשה ביותר מאז מלחמת העצמאות, אבל דווקא היום כשאני מביט לאחור על השנה שחלפה מאז ה- 7.10 אני מתמלא באופטימיות לצד הכאב העז.

להרצאה שלי על הכשל שהוביל ל- 7.10 אני קורא "עיוורון ולא קונספציה" כי אני סבור שמה שמנע מאיתנו לראות את הצפוי לקרות היה עיוורון תרבותי. עיוורון שגרם לנו להתקשות להאמין שבכירי חמאס יהיו מוכנים לשלם בחייהם ובהרס כל הנכסים הרבים שצברו תמורת מימוש המחויבות הדתית להילחם בישראל עד השמדתה.

כבנים לתרבות שמקדשת את החיים וכחלק מהחברה המערבית החומרנית, אנשי המודיעין בישראל ביססו את הערכת המודיעין שלהם לגבי חמאס על שתי הנחות מוצא בסיסיות ששתיהן היו מדויקות לחלוטין ובלתי רלוונטיות להחריד. הנחת המוצא הראשונה והמרכזית הייתה שבכירי חמאס מורתעים. הכוונה בכך הייתה שלאחר שורה של סיכולים ממוקדים של בכירים בארגוני הטרור שבוצעו על ידי ישראל, מנהיגי חמאס יודעים היטב שכל מתקפה משמעותית מצידם על ישראל תעלה להם בחייהם. זו הייתה הערכה מודיעינית מדויקת, שכן בכירי חמאס אכן ידעו שהמתקפה ב- 7.10 תעלה לרובם בחייהם.

אולם תפיסה זו גם הייתה לצערנו בלתי רלוונטית לחלוטין שכן מדובר באנשים שלא רק שאינם מפחדים מהמוות אלא אף כמהים ומשתוקקים למוות אלים כ"שהידים". הנחת המוצא השנייה הייתה שלחמאס אין שום אינטרס לפתוח במערכה נכון לאוקטובר 2023, וכשמדברים על אינטרס הכוונה היא כמובן לאינטרס חומרי ממשי של העולם הזה.

בכירי מערכת הביטחון והדרג המדיני בישראל נהגו לפרש את הפעולות של חמאס בהתאם למשקפיים כלכליים או אינטרסים שלטוניים וציפו שחמאס ייצא למערכה רק כאשר הוא סובל ממצוקה כלכלית קשה או כאשר שלטונו נתון לערעור. גם כאן, הערכת המודיעין צדקה בכך שלחמאס לא היה שום אינטרס חומרי בלפתוח במלחמה ב- 7.10. אכן, מה שהנחה אותם לא היה שום אינטרס חומרי אלא הרצון לממש את חזון הג'האד של ארגון הטרור.

אלו השגיאות הקשות שלנו ששילמנו עליהן מחיר דמים כבד ויש לצערנו 101 חטופות וחטופים שעדיין משלמים את מחיר הטעות המרה הזו. אבל מי שעשה כאן את הטעות הקשה יותר וגם הגורלית עבורם הם נסראללה וסינואר. בדיוק כפי שהחברה הישראלית סובלת מעיוורון תרבותי שהקשה עלינו להבין עד כמה אויבינו להוטים לפגוע בנו גם במחיר חייהם, ארגוני הטרור האסלאמיים שנלחמים בנו סובלים מעיוורון תרבותי עמוק אף יותר. עיוורון שגורם להם לראות את אהבת החיים הישראלית לא כמקור עוצמה, כפי שהיא באמת, אלא כנקודת תורפה אסטרטגית שבאמצעותה יכריעו אותנו.

בנאום "קורי העכביש" המפורסם של חסן נסראללה משנת 2000 השווה נסראללה את החברה הישראלית לקורי עכביש שבמכה אחת חזקה קורסים לתוך עצמם. הנחת המוצא העומדת מאחורי מתקפות הטרור על ישראל היא שגם אם לא ניתן כרגע להביס את ישראל ישירות צבאית בשדה הקרב, ישראל תקרוס משום שהחברה הישראלית לא מוכנה לשלם את מחיר הדמים הכבד של העימות. בחזונם של האסלאמיסטים, קריסת החברה הישראלית תוביל להשתמטות מאסיבית של ישראלים משירות בצבא ובסופו של יום לנטישת המדינה והגירה המונית למדינות אחרות. בניגוד לחברה הישראלית, שלעניות דעתי פקחה עיניים ברובה לאחר ה- 7.10 והבינה את הטיב הקיומי של העימות בו אנחנו נמצאים, ארגוני הטרור האסלאמיים אינם מסוגלים "לפקוח עיניים" ולראות כיצד החברה הישראלית ממשיכה להתגייס ברובה המוחלט למלחמת חורמה בקוראים להשמדתנו.

למנהיגי חזבאללה וחמאס יש חוסר יכולת מובנית לראות את החברה הישראלית כפי שהיא באמת - חברה שבשם אהבת החיים מוכנה להילחם על חייה גם במחירים כבדים מאוד. הנתונים מצביעים על כך שלא נרשמה שום פגיעה במוטיבציה לשרת בקרבי ועל כך שאוכלוסיית ישראל רק ממשיכה לגדול פשוט אינם נתפסים אצלם. כשהמחבלים רואים חיילים ישראלים מתפרקים בבכי בלוויות של חבריהם, הם רואים רק חולשה. מנהיגי ארגוני הטרור לא מסוגלים להבין שדווקא זה סוד העוצמה, שאותם חיילים שבוכים חוזרים אחרי זה להילחם כמו אריות בשם האחריות שלהם לחבריהם ולבתים שהשאירו מאחור.

ארגוני הטרור נוהגים לצטט רבות את הפסוק מהקוראן האומר על היהודים ש"הם העם שהכי רוצה להישאר בחיים", כהוכחה ניצחת לכך שהיהודים דבקים בחיים מכיוון שהם יודעים שלאחר מותם יגיעו לגיהינום. בעוד שהמחבלים מארגוני הטרור כמהים למות במסגרת הג'האד שהכריזו ולהגיע לגן העדן. אבל זה שאף אמא בישראל לא חוגגת את מות בנה בצהלולי שמחה לא הופך אותנו לחלשים. להפך, בגלל שאנחנו חברה תאבת חיים אז בנינו מדינה משגשגת, כלכלה חזקה, אקדמיה מעולה, תרבות מגוונת וצבא עוצמתי. בטווח הרחוק, תרבות שמקדשת את החיים יודעת לבנות ותרבות שמקדשת את המוות יודעת רק להרוס. בזכות מה שבנינו אנחנו חזקים יותר, בזכות מה שבנינו יש לנו על מה להילחם. זה לא רק עניין של עליונות מוסרית וערכית, הקוד התרבותי שלנו הוא מה שהופך אותנו בסופו של יום להרבה יותר חזקים. סנואר לא האמין שהחברה הישראלית תקום מהמכה שהנחיתו עליה מחבלי חמאס ב- 7.10.

נסראללה לא האמין שישראל תעז לתקוף בעוצמה את הדאחיה ולהסתכן בירי נרחב מלבנון. חמינאי לא מאמין שישראל תעז להיכנס לעימות ישיר עם איראן ולהסתכן בהרחבת המלחמה. אבל בכל עימות צבאי בשנה האחרונה ישראל יצא כשידה על העליונה, וכשאנחנו יוזמים ומחליטים לתקוף אז אנחנו מגלים שוב ושוב שאנחנו חזקים מהאויבים שלנו בעשרות מונים. צפויים לנו עוד ימים ארוכים וקשים וכנראה גם נשלם מחירים כבדים, אבל בסוף ננצח - בזכות הבחירה בחיים.